בפרק זה של 'השקעות לעצלנים', תמיר מנדובסקי מארח את נמרוד פועה לניתוח מעמיק של רפורמת 'עוסק זעיר', המהווה שינוי דרמטי באופן שבו מדינת ישראל מתייחסת ליזמות זעירה ולעסקים קטנים. השיחה נפתחת בגישה הפילוסופית של מנדובסקי, המעדיף 'התרחבות פיננסית' (יצירת מקורות הכנסה נוספים) על פני 'הצטמצמות' (חיסכון בלבד). הרפורמה החדשה מוצגת ככלי המרכזי שמאפשר את ההתרחבות הזו על ידי הסרת החסמים הבירוקרטיים והפסיכולוגיים הגדולים ביותר שעמדו בפני שכירים שרצו לפתוח עסק צדדי: הפחד מהתעסקות עם רשויות המס ועלויות רואי החשבון.
הליבה של הפרק מתמקדת בהבחנה הקריטית בין הגדרות המע"מ להגדרות מס הכנסה. בעוד שעד היום המונח השולט היה 'עוסק פטור' (התקף רק למע"מ), הרפורמה מביאה את בשורת ה'עוסק זעיר' למס הכנסה. השינוי המהותי ביותר הוא המעבר משיטת דיווח מורכבת, הדורשת איסוף חשבוניות והוכחת הוצאות, למודל של 'הוצאה נורמטיבית' אוטומטית. המדינה מכירה ב-30% מהמחזור כהוצאה מוכרת ללא צורך בהוכחה, מה שמפשט את הדיווח לכדי מספר פעולות בודדות בשנה באתר האינטרנט, ללא צורך ברואה חשבון או בהגשת דוח שנתי מורכב ויקר.
עם זאת, הדיון אינו נשאר ברמת האידיאליה אלא צולל לפרקטיקה ולחשבונאות. מנדובסקי ופועה מנתחים למי המודל משתלם ולמי הוא עלול להוות מלכודת מס. המסקנה החד-משמעית היא שהמודל אידיאלי לנותני שירותים (ייעוץ, עיצוב, תיקונים) שבהם הוצאות התפעול נמוכות, אך פחות מתאים לעסקים מבוססי סחורה (מסחר אלקטרוני, מכירת מוצרים פיזיים) שבהם עלות המכר עולה על 30%. הפרק מסתיים בסקירת המגבלות הרגולטוריות שנועדו למנוע תכנוני מס אגרסיביים (כגון עבודה מול מעסיק קיים או קרובי משפחה) ובטיפ חשוב לגבי הטבות מס בקרן השתלמות, שנשארות רלוונטיות גם תחת הרפורמה החדשה.