בפרק זה נחשף קשר מפתיע ומעורר מחשבה בין שתי דמויות היסטוריות ששינו את פני האנושות, כל אחת בתקופתה: אלכסנדר מוקדון ומארק צוקרברג. על פני השטח, אין הרבה מן המשותף בין המצביא המקדוני העתיק לבין יזם הטכנולוגיה המודרני, אך הניתוח המעמיק בפרק מצביע על נקודת מפגש קריטית אחת: **כוחו של החזון ארוך הטווח**. הנרטיב מתחיל בשנת 334 לפני הספירה, כאשר אלכסנדר הצעיר, מול צבא פרסי עצום בגודלו, מצליח להביס את דריווש השלישי בקרב איסוס באמצעות טקטיקה מבריקה ואומץ לב אישי. הניצחון הצבאי הוליד הצעה מפתה מצד המלך הפרסי המובס: מחצית מהאימפריה, נישואים לביתו, וברית שלום נצחית. עבור כל מנהיג רציונלי, זו הייתה עסקת המאה – הישג עצום ללא שפיכות דמים נוספת.
אולם כאן טמון הלב של הניתוח: אלכסנדר סירב. הסירוב שלו לא נבע מיהירות גרידא, אלא מתוך תפיסה עצמית מוחלטת של "מלך אסיה". הוא לא ראה בדריווש שותף שווה, אלא יריב שכבר הפסיד את רכושו. במקביל, הפרק מדלג לשנת 2006, אל מארק צוקרברג בן ה-22. פייסבוק היא חברה צעירה, מפסידה כסף, שעומדת בפני הצעה חלומית מצד ענקית האינטרנט Yahoo: רכישה תמורת מיליארד דולר. הלחץ מצד המשקיעים והדירקטוריון היה עצום למכור ולממש רווחים. כמו אלכסנדר, צוקרברג סירב. בפגישה שנמשכה פחות מעשר דקות, הוא הבהיר כי פייסבוק אינה עוד סטארט-אפ למכירה, אלא פלטפורמה שתשנה את הדרך בה בני אדם מתקשרים.
הפרק מדגיש כיצד בשני המקרים, הסירוב להצעות ה"טובות מאוד" הוא זה שסלל את הדרך להישגים ה"מצוינים". הוויתור על הפשרה הנוחה לטובת הסיכון הגדול התאפשר רק בזכות חזון בהיר וחד-משמעי. אלכסנדר כבש לבסוף את העולם המוכר, וצוקרברג בנה אימפריה השווה כיום כ-2 טריליון דולר. המסר המרכזי העולה מן ההשוואה הוא שהיכולת להגיד "לא" להזדמנויות מפתות היא המבחן האמיתי של מנהיגות בעלת חזון. כאשר היעד הסופי ברור (בין אם זה כיבוש העולם או מהפכת התקשורת האנושית), הצעות ביניים, מפתות ככל שיהיו, נתפסות כרעשי רקע ולא כיעדים.