הפרק הנוכחי של 'אחד ביום' מציג ניתוח עומק מרתק ומדאיג של גל המחאות החדש ששטף את איראן בתחילת 2025-2026. בניגוד למחאות 'אישה, חיים, חופש' של 2022 שהתמקדו בזכויות אזרח ודיכוי דתי, הגל הנוכחי הוא התפרצות זעם כלכלית טהורה, הנובעת מקריסה חסרת תקדים של המטבע המקומי (הריאל) לשפל של מיליון וחצי ריאל לדולר אחד. המארח אלעד שמחיוף וד"ר רז צימט מה-INSS משרטטים תמונה של משטר הנמצא במלכוד אסטרטגי: מצד אחד, אינפלציה דוהרת של 42%, תקציב מדינה הדורש העלאות מיסים דרקוניות ומעמד ביניים שנמחק; מצד שני, התעקשות אידיאולוגית להמשיך ולממן את 'ציר ההתנגדות' במיליארדי דולרים, גם כאשר האזרח האיראני קורס.
הדיון חושף את הפרדוקס המרכזי של הרפובליקה האסלאמית: ההיגיון השלטוני אינו מונע מרווחת האזרחים, אלא משרידות המשטר. ד"ר צימט מסביר כיצד ההנהגה האיראנית רואה בוויתורים (בגרעין או בתמיכה במיליציות) סכנה קיומית גדולה יותר מאשר עוני מחפיר. הנרטיב המרכזי של הפרק הוא הפער הבלתי נתפס בין הצרכים הפנימיים לבין השאיפות האימפריאליות; בעוד תשתיות המים והחשמל באיראן קורסות, טהרן ממשיכה להעביר כמיליארד דולר בשנה לחיזבאללה ולחמאס, מתוך תפיסה שרק כוח צבאי והרתעה חיצונית יבטיחו את יציבות השלטון. עם זאת, הניתוח מצנן את ההתלהבות המערבית והישראלית: למרות הזעם ברחובות, התנאים להפיכה של ממש – מסה קריטית של מיליונים, קואליציה חוצת מגזרים ובעיקר סדקים בנאמנות כוחות הביטחון – טרם הבשילו.