Insights from the אחד ביום episode “הזעם האיראני מתפרץ”, published January 4, 2026.
In "הזעם האיראני מתפרץ", המשטר האיראני ממשיך להזרים סכומי עתק (כמיליארד דולר בשנה לחיזבאללה לבדו) גם בעת משבר כלכלי חריף. ההיגיון המנחה הוא שביטחון המשטר תלוי בנכסים האסטרטגיים (פרוקסיז, טילים, גרעין) ולא ברווחת התושבים. ויתור על הציר נתפס כהפגנת חולשה שתזמין לחץ נוסף.
In "הזעם האיראני מתפרץ", מונח המתאר את הדור הצעיר באיראן, שחי תחת דיכוי מתמשך ותחושת החמצה. הזעם שלהם אינו רגעי אלא הצטברות של שנים של השפלה, שקרים וסגירת אופקים, אשר מתפרץ כעת כאשר גם היכולת הכלכלית הבסיסית נשללה מהם.
In "הזעם האיראני מתפרץ", תיאוריה הגורסת כי נפילת המשטר לא תתרחש כתוצאה מלחץ חיצוני או הפגנות בלבד, אלא רק כאשר מנגנוני הדיכוי (בסיג', משמרות המהפכה) יאבדו את המוטיבציה לפעול נגד עמם. זהו 'הרגע הקריטי' שעדיין לא הגיע באיראן.
In "הזעם האיראני מתפרץ", איראן תמשיך לממן טרור ופרוקסיז באזור גם במחיר של רעב פנימי כבד, כיוון שזה נתפס כביטוח חיים למשטר.
