הפרק הנוכחי של 'עושים תוכנה' מפגיש את עמית בנדור עם אורי אליה-בייב לשיחת עומק אסטרטגית המסכמת את שנת 2025 (במבט לאחור) ומשרטטת את מפת הדרכים לשנת 2026. הדיון חורג מהתלהבות שטחית ומציג תזה מרכזית: תם עידן ה-'Training' (אימון המודלים) כמרכז הכובד, והחל עידן ה-'Inference' (הסקת המסקנות והשימוש בפועל). אליה-בייב טוען כי שנת 2025 התאפיינה בהבשלה של מודלים חושבים (Reasoning Models) ובמעבר קריטי לפיתוח חומרה ייעודית להרצת מודלים (כמו רכישת Groq על ידי Nvidia), מה שמאפשר להפוך את ה-AI לזמין וזול יותר לשימוש יומיומי.
בליבת הפרק עומד ניתוח גיאופוליטי מרתק של עולם הקוד הפתוח. בעוד המערב (ובעיקר ארה"ב) סוגר את השורות עם מודלים קנייניים (Closed Source), סין דווקא משתלטת על זירת ה-Open Source. הניתוח מצביע על כך שזהו מהלך אסטרטגי מכוון של הסינים: יצירת disruption ושמיטת הקרקע הכלכלית תחת ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות על ידי הצעת אלטרנטיבות חינמיות ברמה גבוהה (כדוגמת DeepSeek ו-Qwen).
במבט לעתיד (2026), השיחה צופה מעבר מבוטים פסיביים לסוכנים אוטונומיים (Agents) פרו-אקטיביים, כאלו שלא רק עונים לשאלות אלא יוזמים פעולות, מתחברים לכלים חיצוניים (API) ומבצעים תהליכים מורכבים. קיימת מחלוקת מעניינת בין הדוברים לגבי הארכיטקטורה שתנצח: האם נראה המשך של מודלי ענק כל-יכולים, או שמא (כפי שאליה-בייב מהמר) נראה חזרה למודלים קטנים (SLMs) שעוברים Fine-tuning אגרסיבי למשימות ספציפיות כדי לסגור את ה-'Last Mile' של הדיוק.
לסיום, הפרק נוגע בשינוי הטקטוני בשוק העבודה. המסר הוא חד: מפתחים לא יוחלפו, אך תפקידם ישתנה דרמטית למנהלי מוצר טכנולוגיים המשלבים כלי AI. דאטה-סיינטיסטים נדרשים להפוך למהנדסים (Engineering-first) המשתמשים במודלים קיימים במקום לאמן מאפס. הנימה בסוף אופטימית מאוד עבור האקו-סיסטם הישראלי, עם תחזית ל'תור זהב' חדש שבו יזמים לא-טכנולוגיים במובהק יבנו חברות AI מצליחות על גבי התשתיות הקיימות.