הדיון המרכזי עוסק במתח שבין דמוגרפיה לכלכלה, תוך התמקדות בשאלה האם ניתן וצריך לעודד ילודה באמצעות תמריצים כספיים. פרופ' עומר מואב ושירה הדסנקר פותחים בניתוח המצב בישראל, שם קיימת מערכת מסועפת של הטבות, מנקודות זיכוי במס ועד קצבאות ילדים, שנועדה לעודד ריבוי טבעי. התמריצים הכלכליים אמנם משפיעים על הילודה, אך הנורמות החברתיות והלחץ הקבוצתי הם הגורמים המכריעים באמת בקביעת גודל המשפחה, טוען מואב, ומביא כדוגמה את השינוי הדרסטי שעברה האוכלוסייה החרדית-אשכנזית משנות ה-50 ועד היום – מנורמה של שלושה ילדים לשישה ויותר, שינוי שאינו מוסבר רק על ידי דתיות אלא על ידי התפתחות מדינת הרווחה.

הפרק בוחן את הניסיון הפולני האחרון להעניק פטור מלא ממס הכנסה להורים לשני ילדים ומעלה, כמהלך נואש לעצירת ההתכווצות הדמוגרפית באירופה. בעוד שבישראל הבעיה היא צפיפות יתר ונטל על הקופה הציבורית, באירופה הבעיה הפוכה: פירמידה דמוגרפית הפוכה שבה מעט עובדים צריכים לממן שירותים עבור אוכלוסייה מזדקנת גדולה. מדינות אירופה המנסות לפתור את בעיית הילודה הנמוכה באמצעות הגירה נתקלות בהתנגדות פוליטית עזה הנובעת מחשש לשינוי תרבותי עמוק, מסבירה שירה, בעוד עומר מדגיש כי הפתרון הכלכלי של הגירה הוא WIN-WIN בתיאוריה, אך במציאות הוא מעורר מתיחויות חברתיות שמובילות לעליית הימין הקיצוני.

חלקו המרתק של הדיון צולל למחקרים על הקשר בין תרבות לצמיחה. מואב מציג את עבודתו של גארט ג'ונס ודיוויד וייל, המראים כיצד ההיסטוריה השלטונית של אבות אבותיהם של תושבי מדינה מסוימת בשנת 1500 לספירה מנבאת את התוצר לנפש באותה מדינה כיום. הקשר בין היסטוריה שלטונית עתיקה לבין תוצר לנפש כיום מרמז כי מהגרים נושאים עמם מטען תרבותי או גנטי שמשפיע על הפריון הכלכלי של מדינת היעד, טענה שנויה במחלוקת אך מגובה בנתונים סטטיסטיים מובהקים. הדיון מסתיים בתובנה כי הגירה אינה רק תוספת של ידיים עובדות, אלא ייבוא של נורמות וערכים שיכולים להזניק או לבלום כלכלה.

לבסוף, מוצגת הדילמה של "כור ההיתוך" אל מול הרב-תרבותיות. בישראל, השילוב של קצבאות והטבות מס יצר עיוות שבו האוכלוסיות הנתמכות ביותר הן אלו שמעודדות את הגידול הדמוגרפי המהיר ביותר, מה שיוצר איום כלכלי ארוך טווח. מואב קורא למדיניות הגירה סלקטיבית שבוחנת לא רק את הצורך המיידי בידיים עובדות בבניין או בסיעוד, אלא את היכולת של המהגרים להשתלב בנורמות של עבודה, סובלנות ואינדיבידואליזם המקדמות צמיחה מודרנית.