הפרק הנוכחי של 'אחד ביום' מציע ניתוח מעמיק ומרתק של פרויקט 'ארטמיס' (Artemis) של נאס"א, המסמן את חזרתה של האנושות לירח לאחר יותר מחמישים שנות היעדרות. השיחה בין אילת סימחיוב לאיתי נבו, עורך ראשי במכון דוידסון לחינוך מדעי, טווה נרטיב היסטורי וטכנולוגי המחבר בין המיתולוגיה היוונית למציאות הגיאופוליטית של המאה ה-21. הפרק נפתח בהקבלה סמלית בין אפולו לארטמיס – התאומים המיתולוגיים – כאשר עידן אפולו (שנות ה-60 וה-70) התמקד בכיבוש ראשוני וניצחון במירוץ החלל, בעוד עידן ארטמיס הנוכחי מתמקד בביסוס נוכחות קבועה.

הדיון מפרק את הסיבות האסטרטגיות לחזרה לירח דווקא עכשיו. בניגוד לעבר, המטרה אינה רק 'לתקוע דגל' ולחזור, אלא להפוך את הירח לתחנת מעבר קריטית בדרך למאדים. נבו מסביר כי הירח משמש כ'ארגז חול' טכנולוגי לבחינת מערכות קיום חיים, הפקת אנרגיה והתמודדות עם קרינה במרחק בטוח יחסית – שלושה ימי טיסה מכדור הארץ, לעומת המסע הארוך והמסוכן למאדים. נדבך מרכזי נוסף הוא הגילוי הדרמטי מ-2009 על הימצאות קרח במכתשי הירח, משאב המשנה את כללי המשחק ומאפשר פוטנציאלית הפקת חמצן ודלק במקום.

הפרק אינו מתעלם מההיבט הפוליטי, ומדגיש כי המוטיבציה האמריקאית המחודשת נובעת במידה רבה מהתחרות הגוברת מול סין, שמציגה הישגים חסרי תקדים בחקר החלל. השיחה סוקרת את שלבי התוכנית: מארטמיס 1 הלא-מאוישת, דרך ארטמיס 2 המתוכננת להקף את הירח ללא נחיתה (בדומה לאפולו 8), ועד לנחיתה המאוישת בארטמיס 3. לבסוף, הפרק נוגע באתגרים הטכניים העצומים, כולל הצורך להגן על אסטרונאוטים מפני טמפרטורות קיצוניות וקרינה קוסמית, ומסתיים בנימה אופטימית אך זהירה לגבי לוחות הזמנים והעיכובים הטכניים המאפיינים פרויקטים בסדר גודל כזה.