הנתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת חושפים תמונה מדאיגה של הגירה מישראל בשנים 2022-2024. בשלוש השנים הללו נגרעו מאוכלוסיית ישראל כ-140,000 איש במאזן ההגירה נטו, מספר המקביל לעיר בינונית. על אף שהנתונים מושפעים מאירועים נקודתיים, המגמה הכללית מצביעה על עלייה מתמדת במספר הישראלים המעדיפים להגר לחו"ל, כאשר נתוני ההגירה מתפרסמים בעיכוב של שנה בגלל ההגדרה הטכנית של מהגר (שהייה של כמעט שנה מחוץ לישראל).

המרכיב המדאיג ביותר הוא הפרופיל הדמוגרפי והתעסוקתי של המהגרים. המהגרים הם בממוצע משכילים יותר מכלל האוכלוסייה, מה שמאשש את החשש מבריחת מוחות אקטיבית. הדיון מבהיר כי המקצועות שבהם שיעור המהגרים הגבוה ביותר הם מדעים מדויקים, הנדסה ורפואה. אובדן זה משפיע ישירות על התשתית המקצועית של מדינת ישראל, שכן מדובר באנשים שהוכשרו במערכת האקדמית הישראלית ונוטשים את המערכת המקומית בשיא כושר עבודתם.

השינוי באופי המהגרים הוא גורם קריטי נוסף. בעבר ההגירה הייתה מנת חלקם של צעירים רווקים, אך כיום אנו עדים לעלייה בעזיבת משפחות שלמות, דבר שמצביע על תכנון חיים ארוך טווח מחוץ לגבולות המדינה. הדיון עוסק גם ב'ספירלת קריסה' אפשרית, שבה עזיבת בעלי ההשכלה והכישורים מגדילה את הנטל הכלכלי והחברתי על אלו שנותרים מאחור, מה שעלול ליצור מעגל היזון חוזר שמאיץ הגירה נוספת.

למרות הנתונים, המשתתפים מציינים כי הגירה היא תופעה דו-כיוונית. ישנם ישראלים שחוזרים לישראל לאחר תקופה בחו"ל, אך קצב החזרה הולך ופוחת בשנים האחרונות. ניסיונות ממשלתיים, במיוחד במשרד הבריאות, לנסות ולייצר מסלולים מוסדרים להחזרת רופאים מומחים, ממחישים את ההכרה הממסדית בבעיה ואת הצורך בצעדים אקטיביים לעצירת בריחת המוחות.