הדיון המרכזי עוסק בפרדוקס שבו התחזקות המטבע המקומי, שנתפסת אינטואיטיבית כסימן לחוסן כלכלי, עלולה להוות סכנה אסטרטגית למשק הישראלי. כאשר המטבע מתחזק בצורה קיצונית, הייצוא המקומי הופך ליקר מדי עבור השוק העולמי, מה שמוביל לשחיקה ברווחיות של חברות ישראליות ולפגיעה בתחרותיות שלהן מול גורמים בחו"ל. זוהי התופעה המוכרת כ'מחלה ההולנדית', שבה עושר פתאומי (כמו גילוי גז או יצוא ביטחוני) מוביל לייסוף המטבע, שמצידו חונק את יתר הסקטורים היצרניים במשק.

ההיסטוריה הכלכלית של ישראל מדגימה תנודות חריפות במדיניות המט"ח, החל מהגבלות נוקשות על החזקת דולרים בשנות ה-70, דרך המעבר לשוק חופשי בהשראת מילטון פרידמן, ועד לתוכניות הייצוב של אמצע שנות ה-80. פרופסור ערן ישיב מזהיר כי ישראל עשויה לשחזר את תסריט המחלה ההולנדית, שכן שער החליפין הנוכחי מעמיד את תעשיות ההייטק והייצוא הישראליות בעמדת נחיתות תחרותית מול שווקים זרים.

הוויכוח בין תומכי השוק החופשי למצדדי ההתערבות הממשלתית הוא דינמי. בעוד שבנק ישראל ניסה לאורך השנים לנווט בין אי-התערבות לבין ניהול שער חליפין (כפי שעשה סטנלי פישר בתקופת המשבר הפיננסי), המציאות כיום היא של שוק נייד יותר. הסיכון המרכזי אינו בתנודות הדולר כשלעצמן, אלא בתהליכים ריאליים שעלולים להוביל לירידה ברמת החיים ובשגשוג ארוך הטווח. המומחים מדגישים כי אל לנו להתבשם מנתונים חיוביים בטווח הקצר, שכן אלו עלולים להסתיר עיוותים מבניים עמוקים שיתפרצו בעתיד.

לסיכום, הפרק מציע מבט מפוכח על מערכת היחסים המורכבת בין השקל לדולר, ומזכיר כי בכלכלה לא קיים 'ארוחת חינם'. הציבור והמקבלי החלטות נדרשים להבין שהחוזק המטבעי הוא חרב פיפיות, וכי המשימה של בנק ישראל היא לא רק להסתכל על השער בלוח המסחר, אלא להגן על יכולת הייצור של המשק הישראלי מפני השפעות שליליות של ייסוף יתר.