משמרות המהפכה באיראן עברו טרנספורמציה עמוקה מאז הקמתם ב-1979, והפכו ממיליציה שנועדה להגן על המהפכה של חומייני לכוח הדומיננטי ביותר באיראן. הארגון מתפקד כיום כמדינה מעל מדינה, השולט בביטחון, בכלכלה ובמדיניות החוץ ללא הבלמים המסורתיים שהיו קיימים בעבר. ד"ר מנחם מרחבי מדגיש כי מלחמת איראן-עיראק הייתה נקודת המפנה שבה הארגון פיתח תורת לחימה, צבר לגיטימציה ציבורית והפך לצבא מקצועי לכל דבר.

הניתוח מצביע על כך שהיעדר מנהיג עליון דומיננטי כיום יצר ואקום שבו הפיקוד הביטחוני של משמרות המהפכה הוא הגורם המכריע. היעדר הבלמים הללו הופך את קבלת ההחלטות באיראן לאגרסיבית ובלתי צפויה יותר. בעוד שהמערב ניסה להפעיל לחץ באמצעות סנקציות כלכליות, הארגון הצליח לעקוף אותן באמצעות שליטה על המכס ועל חברות ממשלתיות, מה שמוכיח כי הכלים הכלכליים המסורתיים אינם מספיקים כדי לערער את יציבות הארגון.

הדיון מעלה את השאלה האם יש לארגון אינטרס להגיע להסכמים עם המערב. קיימת מחלוקת בקרב חוקרים האם לחץ צבאי נוסף יגרום למשמרות המהפכה להתגמש או שמא הוא רק יקשיח את עמדתם. עם זאת, מרחבי מציין כי לארגון יש הרבה מה להפסיד, שכן קריסה של איראן משמעותה קריסה של הארגון עצמו. העתיד של איראן תלוי כעת ביכולת של הפיקוד הביטחוני להבין שהמחיר של המדיניות הנוכחית גבוה מדי. הפרק מסכם כי למרות הדיכוי והשליטה, הבעיות הפנימיות של איראן – כלכליות וחברתיות – נותרו ללא מענה, וייתכן שהן יהיו הגורם שיחייב את הארגון לחשב מסלול מחדש.