הסיפור של הונגריה החדשה הוא משל על המלכודת שבה נלכדת מדינה המנסה לפרק משטר אוטוריטרי מבלי לשנות את יסודות הכוח עצמם. פיטר מג'ר הגיע לשלטון עם הבטחה לניקוי אורוות, אך הצעדים שהוא נוקט מעוררים שאלות קשות. האגרסיביות של הרפורמות, הכוללות שינויי חוקה והדחת פקידים בכירים, יוצרת מצב שבו המערכת הפוליטית מתרוקנת מכל אופוזיציה משמעותית. זו אינה רק החלפת שלטון, אלא ניסיון לבצע ארגון מחדש של המנגנונים הממשלתיים והמשפטיים.

הממשלה החדשה נשענת על הטענה כי השינויים הכרחיים בשל ה'תמנון' המושחת שאורבן בנה, המשתרע לכל פינה בחברה ההונגרית. ההסתמכות על 'קריטריונים של האיחוד האירופי' כצידוק למהלכים מהירים ומעוררי מחלוקת מחברת את גורלה של הדמוקרטיה המקומית לרצונות של בריסל. מצד אחד, זהו מנוע דמוקרטי שדוחף לרפורמות שקופות; מצד שני, זה מקל על מג'ר להעביר חוקים שנויים במחלוקת תחת הכותרת של 'התאמה לתקנים אירופיים'.

קולות הביקורת, המגיעים גם מאנשי ימין וגם מארגוני זכויות אדם, מצביעים על כך שמהלכיו של מג'ר יוצרים פולחן אישיות מסוכן. העובדה שכל הצעדים ממותגים סביב דמותו של מג'ר מרימה דגל אדום עבור משקיפים שמכירים היטב את הדרך בה נבנה משטר אורבן מלכתחילה. אם המדינה תמשיך בדרך זו, היא עלולה למצוא את עצמה שוב תחת הנהגה ריכוזית שאין לה תחליף, מה שיהפוך את כל התהליך לאירוניה היסטורית כואבת. בטווח הקצר, האמון הציבורי במג'ר גבוה בשל הקצב המהיר, אך ככל שהכספים האירופיים יזרמו וההתלהבות הראשונית תדעך, הלחץ עליו יגבר והוא ייאלץ להוכיח אם הוא אכן מבקש לבנות דמוקרטיה חופשית או פשוט להחליף את בעלי הבית בנכסי המדינה.