הכנסת ה-25 הגיעה לימיה האחרונים, תקופה שמתאפיינת במירוץ היסטרי להעברת חוקים שנויים במחלוקת לפני פיזורה המתוכנן של הכנסת לקראת הבחירות הקרובות. הדינמיקה הנוכחית נשלטת על ידי צורך פוליטי דחוף של ראש הממשלה לשמר את גוש הימין ולספק הישגים מהירים למפלגות החרדיות, כדי להבטיח את נאמנותן לבלוק לאחר הבחירות, מחשש שחלקן יחפשו קואליציות חלופיות. הממשלה בחרה בטקטיקה של פיצול הצעות חוק מורכבות לפרטים קטנים וקידומן כהצעות פרטיות, כדי להימנע מהביקורת הנוקבת של הייעוץ המשפטי לממשלה.

אחד המוקדים המרכזיים הוא 'חוק יסוד לימוד תורה', שמטרתו להעניק מעמד חוקתי לערך לימוד התורה. המבקרים טוענים כי נוסח עמום זה עלול להעניק לשופטי בית המשפט העליון כלי לביסוס פטור גורף מגיוס ושימור המצב הקיים, תוך פגיעה בשוויון בנטל. לצד זאת, ניסיונות החלשת הייעוץ המשפטי והפיכתו לגוף מייעץ בלבד ללא סמכויות מחייבות, נתפסים כצעד נקמני כלפי הייעוץ המשפטי הנוכחי וכמהלך שיחליש את מנגנוני הבקרה השלטוניים בישראל.

פרופסור סוזי נבות מדגישה כי תפקיד הייעוץ המשפטי בכנסת הוא קריטי אך מוגבל בפרקטיקה. הייעוץ המשפטי לכנסת אינו יכול למנוע חקיקה אלא רק להזהיר מפני אי-חוקתיות, והחלטת הכנסת לקצר הליכי דיון באופן דרסטי מונעת מהייעוץ לבצע את עבודתו נאמנה. המומחים מסכימים כי הדהירה הזו לחקיקה נובעת מראייה צרה של האינטרס הפוליטי, שמתעלמת מהעובדה שהכלים הללו, שמעניקים כוח בלתי מוגבל לממשלה, עלולים לשמש בעתיד גם ממשלות שיפגעו בתומכי הקואליציה הנוכחית. הפרק מסכם כי הכנסת משאירה מאחוריה מורשת של חקיקה דורסנית שתשפיע על המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל עוד שנים רבות.