הפרק מנתח את העיצוב מחדש של ברית נאט"ו בתקופה של טלטלה פוליטית עולמית. הדיון מתמקד בשינוי התפיסתי של ארה"ב, שאינה מוכנה עוד לשמש כנותנת החסות הבלעדית לביטחון אירופה מבלי שחברות הברית ישאו בנטל הכלכלי. השילוב בין דרישות טראמפ לבין המציאות הביטחונית שנוצרה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה דחף את המדינות החברות להגדלה דרמטית בתקציבי הביטחון שלהן. תהליך זה אינו רק כלכלי אלא גם פוליטי, שכן הוא מחייב את המדינות להסביר לאזרחיהן את המחיר הכבד של תחזוקת כוח צבאי מודרני.

במקביל, הפרק מדגיש את משחקי הכוח הפנימיים, בדגש על טורקיה. טורקיה משתמשת בכלים הדיפלומטיים של נאט"ו כדי לקדם את האינטרסים האזוריים שלה ולשבש פעילויות של מדינות אחרות, מה שיוצר מתח פנימי בתוך הברית. היחסים ההדוקים בין טראמפ לארדואן מעידים על שינוי בסדרי העדיפויות, שבהם נאמנות אישית או אינטרסים ממוקדים עשויים לגבור על לכידות הברית. האירופים מבינים כעת את הסכנה ארוכת הטווח באובדן המחויבות האמריקאית, אך טרם הגיעו להחלטה על הקמת נאט"ו אירופית עצמאית. הקמת גוף כזה היא תהליך מורכב שאינו מסתכם ברכש ביטחוני בלבד, אלא דורש לכידות חברתית וכלכלית שטרם התגבשה.

השלכות המצב הנוכחי חורגות אל מעבר לגבולות הברית. ישראל, אף שאינה חברה, נמצאת בקשרים הדוקים עם נאט"ו, והשינויים בתוך הברית משפיעים על יכולתה להעביר ידע ותובנות משדה הקרב לאירופה. המצב הנוכחי מציב אתגר מורכב שבו הברית עלולה שוב להידרדר למצב של חוסר רלוונטיות אם לא תמצא דרך לאחד מחדש את השורות תחת אג'נדה משותפת.