הפרק הנוכחי של 'אחד ביום' צולל אל עומקו של משבר דיפלומטי-הומניטרי חריף המתפתח ברצועת עזה: החלטת ארגון 'רופאים ללא גבולות' (MSF) להפסיק את פעילותו ברצועה בעקבות סירוב לשתף פעולה עם דרישות ביטחוניות חדשות של ישראל. הדיון, בהובלת אלעד שמחיוף וד"ר שי דרומי, אינו מסתפק בדיווח החדשותי היבש, אלא משרטט את ה-DNA הייחודי של הארגון, שנולד מתוך מחאה על השתיקה של הצלב האדום במלחמת ביאפרה. הנרטיב המרכזי בוחן את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין 'האתוס של העדות' (Témoignage) של הארגון – המחייב אותו לדבר על עוולות ולא רק לטפל בפצועים – לבין האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, הדורשת כעת 'בדיקת נאותות' מעמיקה לכל עובד סיוע מחשש למעורבות בטרור.
הפרק מציג תמונה מורכבת: מצד אחד, ארגון שמהווה 13% מהסיוע ההומניטרי בעזה ומחזיק בידע רפואי קריטי, ומצד שני, היסטוריה בעייתית של עובדי הארגון שהיו מעורבים בטרור. השיחה נעה בין ההיסטוריה הגלובלית של הארגון (גירוש מאתיופיה, פעילות ברואנדה ובצ'צ'ניה) לבין המציאות הבירוקרטית החדשה בישראל, שבה האחריות לרישום עמותות עברה למשרד התפוצות ולגופי הביטחון. השיא של הפרק מגיע בעימות ישיר עם נציגת הארגון, החושף את הפער הבלתי ניתן לגישור בין תפיסת הניטרליות של הארגון לבין הציפייה הישראלית לגינוי פשעי חמאס, ומסתיים באזהרה אסטרטגית: יציאת הארגון עלולה ליצור וואקום תברואתי שיפגע בסופו של דבר גם בישראל.