ביקורו של טראמפ בבייג'ינג מציב על השולחן את אחת הדילמות הגיאופוליטיות המורכבות ביותר של העשור האחרון: המפגש בין אינטרס אמריקאי מידי לעצור את איראן, לבין שאיפה סינית ארוכת טווח לשינוי סדר העולמי. המרכז של הדיון הוא ההכרה שסין אינה פועלת רק כמתווכת אלא כמעצמה שמנסה למקסם את הרווח האסטרטגי שלה מהמלחמה. על פי הניתוח, סין אמנם סובלת מעליית מחירי האנרגיה, אך היא משתמשת במצב כדי להפגין יציבות מול 'מחרחרת המלחמות' האמריקאית, כפי שהיא מציגה את ארה"ב ברטוריקה הפנימית שלה.

אחד הנושאים המרכזיים הוא שאלת טייוואן. סין מעוניינת לקבל הצהרה ברורה מטראמפ שתקבל את עקרון 'סין האחת' בגרסתה הסינית, מהלך שעומד בסתירה לעשורים של דיפלומטיה אמריקאית. סלע מדגיש כי מדובר בשאלה של מיליארדי דולרים, שכן טייוואן היא לב ליבה של תעשיית השבבים העולמית. כל ויתור אמריקאי בתחום זה עלול להוות נקודת מפנה היסטורית.

בנוסף, המשלחת של טראמפ, הכוללת את אילון מאסק ומנכ"לי ענקיות טכנולוגיה כמו אנבידיה ואפל, ממחישה את הניסיון להמיר 'דיפלומטיית עסקאות' ליציבות מדינית. הסינים מבינים כי הסכם מול ארה"ב יכול להקל על צוואר הבקבוק הטכנולוגי שהוטל עליהם, ולכן יש להם תמריץ חיובי להציג הישגים שיניחו את דעתו של טראמפ. עם זאת, היכולת של סין 'לספק' את איראן אינה מובטחת, שכן האיראנים שומרים על עצמאותם האסטרטגית.

לסיכום, המשמעות ארוכת הטווח היא שינוי במאזן הכוחות. העולם עובר ממצב של דומיננטיות אמריקאית מוחלטת למציאות שבה סין הופכת לשחקנית מרכזית גם במזרח התיכון. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם טראמפ יצליח להשיג עסקה קונקרטית שתשרת את האינטרסים שלו בטווח המיידי, או שמא הוא ייתן לסין את הנכסים האסטרטגיים שהיא כה משוועת להם בתמורה להישג מדיני זמני.