המערכה בין ישראל לחיזבאללה עברה מניסיון להסדרת ביטחון בגבול למאבק גיאופוליטי על עתיד לבנון, שבו איראן משתמשת בלבנון כזירת השפעה קריטית וקלף מיקוח מול המערב. המצב הביטחוני, המתאפיין בהרס שיטתי בדרום לבנון, יצר לחץ אדיר על האוכלוסייה המקומית, מה שמוביל לשינוי תפיסתי עמוק בקרב מגזרים לא-שיעיים בלבנון. הציבור הלבנוני, שבעבר חשש מהבעת דעה נגד חיזבאללה, נמצא כיום בתהליך של התנערות מתפיסת 'ההתנגדות' של חיזבאללה עקב האובדן הכלכלי והמדיני שהארגון המיט על המדינה.

ישראל, בשילוב עם מאמצים אמריקאים, מנסה לנתב את התסכול הלבנוני הזה לערוצים מדיניים ישירים שמטרתם החלשת הלגיטימציה של חיזבאללה. ההתערבות האיראנית הבוטה בשבוע האחרון מעידה על חולשה מהותית של חיזבאללה בשמירה על האינטרסים שלו מול ישראל, דבר המעניק הזדמנות ליצירת מבנה כוח חדש בתוך לבנון. עם זאת, התהליך מורכב ומלא מכשולים, שכן המערכת הפוליטית הלבנונית נותרה שסועה על בסיס עדתי.

האסטרטגיה הישראלית מתמקדת בשימור חופש פעולה תוך חיזוק גורמים פנים-לבנוניים שאינם מזוהים עם ציר ההתנגדות, מתוך הבנה כי פתרון מלא אינו צבאי בלבד אלא דורש שינוי בזהות הארגון. העתיד תלוי בסבלנות אסטרטגית של ישראל ובמידת היכולת של הממשל הלבנוני לתרגם את השיח הציבורי למדיניות בפועל, תוך ניטרול הניסיונות של איראן לשבש את המגעים באמצעות איומים בהסלמה אזורית.